צוואה
מה היא צוואה?
במילה צוואה מסתתר שורש פירושה כדבר ציווי, אשר אדם מניח אחריו, שתעשה למענו או למען ענייניו ונכסיו לאחר מותו.
הייחוס המקורי מהמקורות המופיעים במסכת בבא בתרא, מתייחס למעשה להוראות קנייניות בדבר מתנה, לאדם שלא נולדו לו ילדים ומבקש לצוות מה יעשה ברכושו, מן הטעם שהדין העברי אינו מצריך צוואה להסדיר את ירושתו של אדם והיא מתחלקת באופן אוטומטי לילדיו (הזכרים) אלא אם לא נולדו לו זכרים ואז בנותיו רשאיות לרשתו.
עם זאת, ניתן לצוות על מתנות ומכאן השתרש נוהג הצוואה העוקף את דיני הירושה היהודיים.
צוואה יכולה להיעשות במספר דרכים וניתן לראות בכל סוג של ציווי, אמרה, ואמירה, אשר ניתן לפרשה כבקשת המת שיש לכבדה כצוואה, כל זמן שנעשתה באחת הדרכים הקבועות בדין וכל עוד שלא נפל בצוואה פגם שאינו ניתן לתיקון.
במדינת ישראל על אף שבתי הדין הרבניים מוסמכים לדון בדין האישי גם בענייני ירושה (במידה ונתנו כל הצדדים הנוגעים בדבר את הסכמתם בכתב), פסיקתם תעשה בכפוף לחוק הירושה האזרחי, הרואה בזכותו של אדם לעשות בקניינו (מכל סוג וצורה) כל העולה על דעתו, ערך יסוד מוגן המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בהתאם אין שום התערבות משפטית לקביעה באם ציוויו של המת היה צודק, הוגן נכון או/ ו שוויוני, גם אם צדדים בירושה הודרו ממנה כליל או הועדפו באופן כזה או אחר על חשבון ילד / אישה.
אדם יכול לצוות את כל רכושו לכל אדם או/ ו מוסד (המאוגד כדין וכשר לרשת) ועל בית המשפט יהיה לכבד את צוואתו גם אם זו נראית חסרת היגיון וצדק.
הדין האזרחי נוטה באופן ברור ומובהק להתנהלות חוזית בה קיים רישום ומעקב מסודר, עם זאת, רוב הנפטרים בישראל אינם מותירם אחריהם צוואה ודין הירושה נקבע בהתאם לירושה בדין ולא בהתאם לירושה בצוואה.
משכך ההפניה היא לירושה על פי דין בהתאם לחוק הירושה הקובע כי את זכויותיהם של יורשים בהתאם לקרבתם המשפחתית למוריש.
אדם יכול לקבוע תנאים בצוואתו כך שרכושו יועבר ליורש תחת תנאים ורק במידה וקיים את תנאי הצוואה או לקבוע התנאות לעניין מה יעשה ברכושו ובנכסיו (לדוגמה: מכירת זיכיון מוניות רק אחרי תקופה של שלוש שנים או במחיר מינימום מסוים / איסור למכור נכס אלא רק להנות מפירות השכרתו).
יש לסייג את ההתנאות שייחשבו לחוקיות ואת אלו שייחשבו לפסולות, התניות הקובעות הוראות לגבי אופן שימוש או /ו מכירת נכסי / כספי הירושה ייחשבו למקובלים, הוראות שיש בהם משום כפייה על אורחות החיים של היורשים (כגון: נטייה מינית, נישואין לאדם, חינוך דתי / אחר) הרי שאלו ייחשבו לדרישות בלתי הוגנות ולבלתי מוסריות וייפסלו על ידי בית המשפט מטעמי תקנת הציבור.
כל זמן שעושה הצוואה בחיים, יכול הוא לשנותה כרצונו ואף לבטלה לחלוטין.
עם זאת, לאחר מותו יהא זה הנוסח האחרון שיימצא לאחר מות המצווה שייחשב כמחייב, ולא כל נוסח קודם לו.
סוגי צוואות
חוק הירושה, תשכ"ה – 1965 מכיר למעשה בארבעה סוגי צוואות
צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, צוואה בעל פה / צוואת שכיב מרע
צוואה בכתב יד
כשמה כן היא, מדובר על צורה פחות מומלצת של צוואה, הנעשית באופן פרסונלי בסגנון "עשה זאת בעצמך" על ידי המצווה ובכתב ידו, מבלי שנדרש לכללי החוק האמונים על ידי משפטנים, ומשל כך נוטה לפגמים רבים בצורתה, ובמסוימותה המביאים לעיתים רבות לפסילתה.
צוואה בעדים
מדובר בסוג הצוואה הנפוץ ביותר, על אף שכותרתו מטעה, אין מדובר בצוואה שנמסרת בעל פה אלא על מסמך בכתב הנושא את חתימתו של המוריש, לצד חתימתם של שני עדים בציון תאריך החתימה על הצוואה.
סוג צוואה זה נעשה לרוב בליוויו של עורך דין האמון על ניסוח הצוואה ואספקת העדים הכשרים.
צוואה בפני רשות
כל פרוטוקול המציין אמירה בעל פה שנעשתה על ידי אדם בפני נוטריון, רשם , שופט, ורשם או שופט מאשרים כי אכן נערכה בפניהם, תיחשב לצוואה בפני רשות.
צוואה בעל פה או צוואת שכיב מרע
מדובר על אדם המצוי על ערש דווי ורואה את עצמו כנוטה למות, במצב דברים זה, בהתחשב בעובדה כי אינו יכול לכתוב ולחתום על דבריו, ציוויו בפני שני עדים בעל פה, ייחשב לצוואה, כל זמן שהעדים ששמעו את דבריו של המצווה ערכו זכרון דברים והפקידהו אצל רשם הירושות סמוך ככל האפשר לציוויו של הנפטר.
במקרה וסר איום המוות על המצווה (נותר בחיים), צוואתו שבעל פה תפקע כעבור חודש ימים מרגע שתם האיום על חייו.
פגמים בצוואות
גם מסמך שנערך מתוך כוונה שיהווה צוואה לא בהכרח ייחשב כצוואה, קיימים ארבעה סוגי פגמים שיש בהם לפסול צוואה:
פגם בכשירותו של המצווה
רק מי שצלול בדעתו ובגיל הכשרות המשפטית וכיו"ב יכול בדין לערוך צוואתו.
בהתאם ילד ואדם הלוקה בשכלו, או כזה שאין בידו להבין ולהבדיל את מעשיו אינם כשירים לערוך את צוואתם.
כך גם מוריש שהיה תחת השפעת תרופות שהיה בהן לפגוע בצלילות דעתו במהלך ימיו האחרונים, אף על פי שנערכה כדין וכשירה מחמת צורתה, תכנה ונסיבות עשייתה, עדיין תתבטל מסיבת אי כושרו של המצווה לצוות.
פגם צורני בצוואה
עד לשנת 2004, בית המשפט היה כבול במסגרת הוראות החוק לתת הכשר לצוואות שנפלו בהן טעויות צורניות כתאריך חסר או פגם כולשהו הנוגע לחתימה. גם אם בבירור קרו בטעות ובתום לב.
תיקון מס' 11 לחוק הירושה תיקן זאת והקנה פרשנות במקום שבו זו נדרשת על מנת להגיע לצדק הראוי המשקף את רצונו החופשי והאמיתי של המת גם אם נפלו בה פגמים קלים ופורמליים בצורתה המנויים בחוק.
פגם הנוגע להוראת הצוואה
המחוקק ביקש למנוע השפעה בלתי הוגנת על המוריש מצד מי שלקח חלק בעריכתה, עם זאת, מטבע הדברים, יהיה זה בן משפחה קרוב שידאג אם ביוזמתו ואם בהתאם לבקשתו של המוריש, לעריכת צוואה.
על מנת למנוע כל טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת לזוכה על פי הצוואה, שיש בכוחה לבטל את נפקות הצוואה או חלקים ממנה.
על זוכה בצוואה הלוקח חלק ביוזמת עריכתה, לוודא כי נשמרת הפרדה מלאה בין אותו זוכה או כל אדם אחר למעשה עריכת הצוואה הנעשה בפרטיות גמורה שבין המוריש ועורך דינו.
פגם הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה
הוראות צוואה שנערכה תחת אונס, איום, מרמה, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה.
לעיתים בזקנתו ובחוליו של אדם, הוא נופל טרף להשפעתו של אדם אחר המצוי בסביבתו הקרובה עד כדי התבטלות גמורה בפני אותו אדם שעושה ברצונו כבשלו.
לדוגמה, מקרה בו לאדם יש משפחה ענפה וקשר אדוק וטוב עם ילדיו ונכדיו ובאופן מפתיע בצוואתו שנערכה ללא ידיעת בני משפחתו, הוריש המוריש את כל נכסיו למטפל שסעד אותו בתשלום,
יבחן בית המשפט את רצונו החופשי של המוריש בעת עריכת הצוואה במסגרת הנסיבות ובמידה ויקבע כי רצונו החופשי אינו משתקף מהוראות צוואתו הרי שיבטלה.